השאלה היא למה רצים? ומה מפיקים מכך בלמידה האישית על עצמנו

*על ריצה, התפתחות אישית ומה שביניהם*

לאן אתם רצים?

הגיגים על ריצה

אני מקווה מאוד שלכולנו ברור שהמשמעות של הריצה, היא הרבה יותר גדולה מאשר לגמוע קילומטרים ברגל. קל מאוד להמעיט בערך של הריצה ולומר שיש הרבה מאוד רצים שאינם אנשים מפותחים בחיים האישיים שלהם וזה נכון. יש גם המון רצים בקניה וג’מייקה. נו אז מה?

השאלה היא למה רצים? ומה מפיקים מכך בלמידה האישית על עצמנו.

אני תמיד אומר –

 “סנטימטר של למידה על עצמנו, עדיף על קילומטר של למידה בתיאוריה”.

(את התשובה האמיתית תוכלו גם לשמוע בסרטון של וויל סמית ששמנו עבורכם למטה).

השילוב של מסע התפתחות אישית כפי שעוברים ב ‘קוד המנצח’, ביחד עם פעילות ספורטיבית שדורשת מאמץ אישי והתגברות על קשיים, זהו מתכון מנצח.

דרך אגב, האם אתם יודעים מהו ההבדל הגדול בין מקצועות הספורט האירוביים השונים (הליכה, שחייה, אופניים) לבין ריצה? קראתי, שההבדל הוא זה  – רק בריצה אנחנו עוזבים את הקשר עם כדור הארץ ונאבקים כנגד כוח המשיכה.

בכל פעם שאנחנו נפרדים מהאדמה, אנחנו נמשכים אליה חזרה וחוזר חלילה.  בתחרויות ריצה תמיד רואים אנשים מכל מיני סוגים –הדבר האחד המשותף לכל האנשים האלו הוא שהם מוכנים לשלם מחירים אישיים גבוהים כדי לקדם את עצמם ואת היכולות הגופניות שלהם. אף אחד לא עובר בסביבה, שומע שרצים חצי מרתון ומצטרף…ז”א שיש כאן מאמץ מודע של אנשים, שדורש מהם לעשות ויתורים גדולים ולשלם מחירים כדי להשיג מטרה.

זהו בדיוק הקשר בין תהליך ההתפתחות האישית לבין הריצה.

כדי להשיג יעדים (אישיים, כלכליים, עסקיים, מערכות יחסים וכו’) צריך להיות מוכנים לשלם מחירים. הספורט במקרה זה הוא פשוט מראה של החיים וככזה שם לנו את העובדות ישר מול הפנים. על פי הנוסחה לפריצת גבולות של קוד המנצח, ישנם 6 שלבים בדרך לכל יעד ומטרה: ראשית, צריך לדעת מה רוצים להשיג – יעד ראוי. ולהאמין שאתה יכול! כדי להשיג מטרות ראויות צריך לעשות צעדים בעולם הפיזי – ( תרתי משמע!) להירשם לקבוצה, לקום בבוקר מוקדם, להתייעץ עם מומחה. חייבים לעבוד לפי תכנית מסודרת, אחרת לא נגיע ליעד בדרך האופטימלית. סביבה מנצחת דוחפת אותנו להשגת היעדים – לכן קבוצת ריצה היא הדרך הטובה ביותר כדי להתקדם. (יודעי ח”ן כבר מרגישים שכמעט השלמנו את נוסחת ששת השלבים)

תמיד יש קשיים – גם בחיים וגם בספורט.

אין אנשים שאין להם קשיים, השאלה היא איך הם בוחרים להתייחס לקושי – פציעה, חולשה, נסיגה בביצועים, תחושה של עמידה במקום.

לכל הרצים וגם לאלו שלא, ברגע שנבין שיש באמת חוקים להצלחה ונתחיל לעבוד לפיהם, יקרו לנו בחיים פריצות גבול מדהימות. בריצה ובספורט זה מאוד ברור, קל לראות, להרגיש, להבין. בחיים שלנו זה אותו דבר במקרים רבים.

לכל מי שיש ילדים והם רואים אותו קם בבוקר לריצה או רץ במירוץ עממי כלשהו או אפילו חוזר עם מדליה, נתתם להם את המתנה הגדולה ביותר שאפשר. השראה ודוגמה אישית.

לא צריך להסביר. הם מבינים מצוין שהייתם מוכנים לשלם מחירים כדי להשיג מטרות. הם יבינו את זה ובמידה ותהיה המשכיות, הם גם יפנימו ויעשו זאת בעצמם.

בשביל זה לא צריך שר חינוך חדש. מנהיגות דרך דוגמה אישית היא דרך החינוך הטובה ביותר.

באחד האירועים האחרונים שלנו, עלה על הבמה אחד מחברי הנבחרות שסיים את מרתון ירושלים (מרתון ראשון בחייו), ארבעת הילדים המקסימים שלו, שעלו איתו לבמה וראו 200 איש מריעים לאביהם, לא ישכחו את התמונה הזו לעולם. זו צריבה. זו הטבעה חווייתית מדהימה. תבינו שאתם מהוויה השראה לילדים שלכם. זה נפלא.

מילה על “טורפדו ראש ברזל”  – במירוץ חצי המרתון בת”א מת אדם על המסלול בסיום הריצה (אתם בוודאי זוכרים את זה). לא אומר ללכת עם הראש בקיר ולסכן את כל מה שיש. על כל אחד מאיתנו להיות כל הזמן קשוב לעצמו, לתכנן בקפידה את צעדיו. גם אם הם נועזים. אסור שבמירוץ החיים שלנו, נסכן את החיים, את המשפחה ואת כל מה שהשגנו. יש מטרות חשובות בחיים, אבל לא על חשבון החיים עצמם. יש דברים שלא מסכנים.

פברואר 8, 2017